החלטה בתיק סע"ש 53460-09-12

זוהי בקשת הנתבעת 2 למחיקת כתב התביעה שהוגש כנגדה.

רקע עובדתי

1.         התובע הגיש כנגד הנתבעות תביעה במסגרתה עתר הן לסעד הצהרתי ולפיו התקיימו יחסי עובד מעביד בינו לבין הנתבעת 1 החל משנת 1998 והן לסעד כספי הכולל תשלום זכויות סוציאליות, תשלום בגין שעות נוספות, פיצוי בגין עוולת לשון הרע, פיצוי לפי חוק ההגנה על עובדים ופיצוי בגין הפרת חובת תום הלב.

2.         במסגרת הבקשה שבפנינו מבקשת הנתבעת 2 למוחקה מכתב התביעה מהנימוקים כדלקמן:

א.         התובע הגיש כנגד הנתבעת 2 תביעה דומה וזהה (לשון הרע) בבית משפט השלום בתל אביב. על פי ההלכה הפסוקה לא ידונו בעלי דין בפני שני מוסדות שיפוט שונים בתביעות זהות.

ב.         הנתבעת 2, הינה מנהלת בנתבעת 1 ומבצעת עבודתה על פי נהלי הנתבעת 1 ועל התובע להפנות טענותיו באשר ליחסי העבודה לממונה מטעם הנתבעת 1, כמו גם לוועדת המשמעת של הנתבעת 1.

ג.          לא ברור מה חלקה של הנתבעת 2 בתביעה, שכן כל הנטען בכתב התביעה עיקרו יחסי עובד- מעביד בין התובע לנתבעת 1.

3.         בתגובתו טוען התובע כי אין להיעתר לבקשה שכן התביעה שהוגשה לבית משפט השלום אינה "דומה וזהה" לתביעה דנן. כמו כן בכתב התביעה מפורט באופן ברור מהן הטענות כנגד הנתבעת 1 ומה הן הטענות כנגד הנתבעת 2.

דיון והכרעה

4.         ההלכה בכל ערכאות המשפט ובפרט בבתי הדין לעבודה היא כי דחיית תובענה על הסף או מחיקתה הן בגדר אמצעים הננקטים בלית ברירה ופתרון המחלוקת לגופה הוא לעולם עדיף. מגמתם של בתי המשפט בכלל ובתי הדין לעבודה בפרט, לברר ולהכריע בתובענה לגופה, על פני סילוקה על הסף (דב"ע נא/3-31 חיפה כימיקלים בע"מ נ' אברהם רמי כלפון, פד"ע כב 518; דב"ע נא/3-195 תובנה מכונות תרגום נ' עמיחי סגל, פד"ע כג 274). עוד נפסק שסעד של סילוק תובענה על הסף הוא סעד קיצוני ובית הדין אינו נוקט בו אלא במקרים חריגים. (ע"ע 408/07 מדינת ישראל נ' משה כהן, ניתן ביום 13.2.2008).

5.                 גם במקרים בהם נוכח בית המשפט כי לתביעת התובע סיכוי קלוש, בית המשפט לא יחסום בפני התובע את האפשרות לברר את תביעתו לגופה. (בג"צ 254/73 צרי חברה פרמצבטית וכימית נ' בית הדין הארצי לעבודה, פד"י כח(1) 372; ע"א  76/86 ד"ר יוסף פיינשטיין נ' ה. ש. מלונות בע"מ, פ"ד מג (3) 124).

בבר"ע 12834-02-10 רמי טרבלסי נ' WONGCHOMPHOO MONRUDEE  (ניתן ביום 10.2.2012), חזר בית הדין הארצי על הנסיבות שבהן ייעתר בית הדין לבקשה למחיקה על הסף וכדלקמן:

" מתן סעד של מחיקת תביעה על הסף מחוסר עילה מחייב קביעה, שגם אילו היו העובדות הנטענות לביסוס העילה מוכחות במלואן, אין בנמצא עילה מצד הדין אשר מאפשרת היענות לתביעה [ע"א 6313/01 עיזבון המנוח אלעד שיאון ז"ל נ. הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ, נ(1) 567]. על כן, נקודת המוצא לדיון בבקשה לסילוק על הסף היא כתב התביעה שהוגש על ידי התובע, כאשר על בית הדין לבחון אם בהנחה שיוכיח את טענותיו יוכל לזכות בתביעתו. במסגרת בקשה למחיקת תביעה על הסף מחמת העדר עילה נדרש בית הדין ל"בחינה טכנית-פורמאלית של כתב התביעה" בלבד, במסגרתה די בכך שהתובע יראה כי על-פני כתב התביעה בידו עילה בת תביעה [ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נ. טמפו תעשיות בירה, פ"ד נא(2) 312] ".

6.         ואשר לענייננו, לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה, בכתב התביעה ובמכלול המסמכים שצורפו לכתב התביעה, לא מצאתי הצדקה למחיקת התביעה כנגד הנתבעת 2 בשלב מוקדם זה.

            כתב  התביעה כנגד הנתבעת 2 הוגש בעיקרו בעוולה לפי חוק איסור לשון הרע (סעיף 9 לכתב התביעה 9) .

            סעיף 24(א)(1ד) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט- 1969 קובע כי לבית הדין סמכות לדון:

"(1ד) בתובענה של עובד או נציג ארגון עובדים נגד מעביד או נושא משרה אצלו, או של מעביד או נושא משרה אצלו נגד עובד או נציג ארגון עובדים, בקשר ליחסי עבודה, שעילתה עוולה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965; לעניין זה, 'נושא משרה' - מנהל פעיל בתאגיד, שותף למעט שותף מוגבל, ממונה על העובד ופקיד האחראי מטעם התאגיד על תחום זכויות עובדים"

7.         כפי שעולה מתגובת התובע לבקשה, התביעה אשר הוגשה לבית משפט השלום כנגד הנתבעת ו-5 אחרים התייחסה רק להוצאת דיבה כנגד התובע, הנוגעת להטרדה מינית כאשר בתביעה דנן כלל  אין התייחסות לעניין זה. כתב התביעה שם לא הומצא במלואו לעיוני, אך על פניו לא נראה כי מדובר בתביעות דומות ו/או זהות.

8.         בנוסף, בכתב התביעה נטען כי לנתבעת 2 תפקיד מכריע ועיקרי בהתנכלויות מהן סבל התובע וכי עשתה שימוש בכוחה ובסמכויותיה כדי לפגוע בתובע ולבוא עמו חשבון וכי דברים אלה, שפורטו בהרחבה בכתב התביעה מעוררים אחריות ישירה בעילות של גרם הפרת חוזה והפרת חובת תום הלב  וכן נטען כי יש לחייבה באופן אישי מכוח חוק ההגנה על עובדים ( חשיפת עבירות או פגיעה בטוהר המידות או במנהל תקין ), תשנ"ז - 1997.